Sukkot תרמ"ט 1

מצות הסוכה מיוחסת לבחי' אברהם אבינו ע"ה ולאהרן הכהן. ועל שניהם נאמר זכרתי לך חסד נעוריך הוא בחי' אברהם הראשון שבקדושה. ואהבת כלולותיך היא בחי' אהרן הכהן שבא מכללות בנ"י. לכתך אחרי במדבר כמ"ש לך לך בפרט וכן בכלל בני ישראל שנמשכו למדבר. והוא עדות שבנ"י יש להם דביקות בעצמותם בו ית'. והנה כמו שבסדר הבריאה כך הי'. מקודם הי' אברהם אע"ה בתוך כל האומות ואח"כ נבחר כמ"ש לך לך. ובמד' מה הי' לו ליחס שם עבר כו' ומצאת את לבבו נאמן כו' ע"ש ס"פ נח. כמו כן בחודש השביעי בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו. ומה צורך לכולם רק למצוא את המרגליות. ואז נאספין בנ"י לסוכות ומשליכין הצרורות. וזה ענין חג האסיף. כדאיתא במד' המוץ והתבן מדיינין בשבילנו נזרעה השדה ואח"כ כשבא הגורן וזורין המוץ ברוח ומכניסין הדגן נתברר מי הוא העיקר. וכל זה הבירור נגמר בר"ה ויוהכ"פ רשעים נחתמין למיתה. ועמך כולם צדיקים ישבו בסוכות. וכן הי' באמת במצרים שנתברר הפסולת מבנ"י כמ"ש מכור הברזל ממצרים. ובנ"י נמשכו אחר ענן ה' במדבר. ולכאורה הי' צריך להיות חג הסוכות תיכף אחר חג המצות קודם חג השבועות שכן ישבו בסוכות קודם קבלת התורה. אכן נראה דהיינו דכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי כו'. דהנה כ' משכני אחריך נרוצה כו'. ובמד' נמשכנו אחריך כבהמה. שזה הי' עיקר רוב החביבות שנמשכו בנ"י למדבר קודם שהי' להם דעת השלימה. ואח"כ הביאני המלך חדריו נגילה. והבינו בנ"י אח"כ למפרע מה שנעשה ביצ"מ ובכל המסעות במדבר. לכן בסוף הארבעים שנה חזר מרע"ה אלה מסעי כו' שנעשה פרשיות בתורה מכל המסעות. וזכר עשה לנפלאותיו אשר גם בכל שנה ושנה מתחדש כ"ז. מתחלת חג המצות יציאת מצרים והספירה הוא משכני אחריך כו'. ואח"כ קבלת התורה. ובחג האסיף מתחדש הדעת מיצ"מ וז"ש למען ידעו. ושמ"ע ושמחת תורה כמו שהי' משנה תורה אחר כל מ' שנה שבמדבר. והנה בעוד היינו במצרים הבטיחנו הקב"ה וב"ש והוצאתי והצלתי כו' וידעתם כי אני ה'. כתבו חז"ל עבידנא לכו מילתא דתדעון דאנא הוא דאפיקת יתכון כו'. ושם כתיב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח כו'. אך המגיד מראשית אחרית לא לחנם שלח לנו הבטחה זאת. ונתקיימו אח"כ אלה הלשונות של גאולה. וידעו והבינו בנ"י כל פרטי הגאולה. ולא זאת דור המדבר רק בכל שנה ושנה מתקיים ידיעה זאת ז"ש למען ידעו. ובלקיחת ד' מינים מקבלים הדעת בפרטי הדיעות של בנ"י. כמ"ש חז"ל יש בבנ"י שיש להם טעם וריח כו'. והם זכר לד' לשונות של גאולה כי בודאי בגלות זה לעומת זה הי' הד' גזירות ג"כ יש בטעם ויש בלי טעם. והכלל כי הקב"ה שילם לנו ככל היסורים שהי' במצרים כמ"ש בפסוק כאשר יענו כו' כן ירבה ע"ש במ"א: