Sukkot תרנ"ב 3

איתא במשנה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז להיות ניטל ז' זכר למקדש. ואיתא בשם האר"י ז"ל כי בראשון שהוא יו"ט יכולין לעורר ע"י נענועים שבלולב שורש העליון וכמו כן במקדש כל שבעה ע"ש. והוא כמ"ש בכמה מקומות שיש בחי' עולם שנה נפש. ויש מקומות מיוחדים שמתגלה בהם הקדושה. ויש זמנים מיוחדים. ויש נפשות מיוחדים. ועפ"י שנים יקום דבר. לכן בראשון היום מסייע להוציא מכח אל הפועל פעולת הלולב. וכמו כן במקדש המקום מסייע. אכן ריב"ז תיקן זכר למקדש כמ"ש רז"ל ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה. היינו שע"י הזכירה והשתוקקות למקדש מאיר גם עתה הארת המקדש ומסייע ג"כ. וז"ש תיקן להיות ניטל כל שבעה שיעשה הפעולה כמו שהי' ביהמ"ק קיים. כמ"ש במ"א בפסוק נהפך לאבל מחולנו. כי עתה ע"י הזכירה והעצבון מחורבן ביהמ"ק יכולים לעורר מה שהיה אז ע"י השמחה. ובודאי כאשר היו בנ"י בחג במקדש והי' כל הג' תקונים עולם שנה נפש. היו מתקנים כל הדורות וכל המקומות וכל הנפשות. ועיקר ההלל הי' במקדש שבנ"י האירו לכל. וז"ש יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם הוא כל הזמן. ממזרח שמש עד מבואו הוא כל המקומות. רם על כל גוים הוא כל הנפשות: