Sukkot תרנ"ב 4
Sukkot · תרנ"ב (1891) · Essay 4
This essay has not been translated yet — it is part of our ongoing translation project. The original Hebrew is presented below.
בסוכות נעשה הבדלה בין הצדיקים לרשעים. כי בעשי"ת נפתחו שערי תשובה והצדיקים ובינונים ג"כ מתקרבים בתשובה. וע"ז כ' בורא ניב שפתים שלום כו' לרחוק ולקרוב. ונעשין בנ"י אגודה אחד. כמ"ש במד' שהד' מינים שבלולב כוללין כל מדריגות שבבנ"י. והשלום נגמר בין כולם. אבל הרשעים כים נגרש כו' לכן מסיים הפסוק אין שלום אמר אלקי לרשעים. והם אינם נכנסים בסוכת שלום. והם רשעים גמורים שאפילו לבחי' ים שהוא שערי תשובה לעולם פתוחים כים כדאיתא במד'. מ"מ הם אבירי לב רחוקים מתשובה. מימיו רפש וטיט הוא הסימן שנעשה בחג בניסוך המים. כי הנה החילוק בין מים ליין שמים אין בו שינוי גוונים רק כמו שהוא בעצם. והוא באמת המעיין של תשובה שהוא השורש. שאין החטא מקלקל ומשנה זאת הנקודה. וכל זה נעשה בחודש זה. כאשר שמעתי מפי <b>מו"ז ז"ל</b> באר לחי רואי שמראי' שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון בר"ה נעשה באר ומעיין. ונראה עוד לבאר עפ"י מה ששמעתי ממנו ז"ל בפסוק ארדה נא ואראה כו' וירד ה' לראות. ואמר כי כשהקב"ה מתקרב אל התחתונים יכולין לשוב בתשובה ונפתח להם שער בלבותם. ואם אחר כל זה לא ישובו הם חייבים כלי' ע"כ דפח"ח. וכזה נעשה בעשי"ת. כמ"ש ז"ל דרשו ה' בהמצאו שהוא מקרב עצמו לתחתונים ונפתח הנקודה הפנימית שבהם. והמבקשין לשוב יכולין להיות כברי' חדשה. והרשעים כים נגרש ואפילו בחי' המים שבהם רפש וטיט כנ"ל: