Purim תרנ"ד 3

איתא בגמ' שכפה עליהן הר כגיגית בקבלת התורה. מכאן מודעא רבה. ואמרו הדר קבלוה בימי אחשורוש ע"ש. א"כ נראה כי כל מה שהוצרך לכפות עליהם ההר ושיהי' מודעא הכל גרם אותו רשע עמלק דכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים כו' ואותו הרשע הפסיק אותנו באמצע כמ"ש אשר קרך בדרך. ולכן הי' צריך להיות ע"י כפיה. הגם שכבר הקדימו נעשה לנשמע כמו שהקשו התוס'. אכן כתיב ויפתוהו בפיהם כו'. ובוודאי לא שייך לפתות הבורא ית' במילי בעלמא. אך דיש ברית הלשון וברית המעור כמ"ש לעיל בפ' זכור דזה ראשית וזה אחרית בחי' מילולא ועובדא. ובפיהם הי' נגמר התיקון. אך להיות גמר המעשה בשלימות. בזה הטיל שאור אותו רשע. וז"ש ובלשונם יכזבו לו ושמעתי מפי <b>מו"ז ז"ל</b> כי כל דבר שאינו נגמר להיות דבר של קיימא לעד נקרא כזב כמו מים המכזבים. אשר לא יכזבו מימיו כו'. וכמו שהי' פרעה ומצרים קליפה המסתרת בעורף קודם פתיחת הדעת והלשון. כמו כן יש קליפה המסתרת גמר הדעת. וז"ש והסר שטן מלפנינו ומאחרינו. ובזה הגמר עומד עמלק. ולכן בכל עת שיש מחיית עמלק יש קבלת התורה וז"ש וקיבל היהודים אשר החלו כו'. כי בפורים הי' גמר תיקון העשי'. וכן אמרו בגמרא אסתר סוף כל הנסים. ימ"ש האיכא חנוכה. ומשני ניתן ליכתוב קאמרינן. פי' שיש נסים העושין רשימה וחקיקה בלבות בנ"י כמ"ש זכרון בספר. ובאמת זו הכתיבה הוא אות ברית מילה. דכמו דיש אותיות חקוקין וחצובין בפה. כן בברית מילה. והוא גמר הכתיבה. ונקרא חותם. ספ"ר. גי' ש"ם. הוי"ה ושד"י. שזה הוא בברית מילה הוי' מלגאו שד"י מלבר כמו במזוזה: