Purim תרנ"ד 2

והנה תקנו לומר ארור המן ברוך מרדכי. כי הנה הרשע הוא היפוך הצדיק שנק' שלום כלי מחזיק ברכה. פי' מחזיק כמו אבר מחזיק אבר. שהצדיק ממשיך הברכה מלמעלה בכח השלום שהוא מדת הצדיק. ועוד פי' מחזיק שנדבק בו הברכה בעצם. ולא עוד אלא כל מה שניתן לצדיק מתברך כמ"ש מעשה ידיו ברכת. וזהו פי' הפסוק ואברכהו גם ברוך יהי'. פי' שיצחק אמר לעשו שראה כי הוא מוכן לקבל הברכה ונעשה עצם הברכה כענין שנאמר באברהם והי' ברכה וכתיב ויהפוך ה' אלקיך לך כו' הקללה לברכה. הרי שבני ישראל מהפכין אפילו הקללה לברכה. ואותו הרשע הוא ממש להיפך עצם הקללה. והברכה א"א להתדבק בו כמ"ש ז"ל אין ארור מתדבק בברוך. ולכן ניטלו ממנו הברכות וניתנו ליעקב. וכמ"ש ויאהב קללה כו' ותבוא כמים בקרבו כו'. שבו נדבקת הקללה בעצם. ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. והנה מות וחיים ביד לשון כמ"ש מזה בפרשת זכור. ולשון החיים קיבל יעקב וכמו כן במרדכי ודובר שלום. ובהמן אמרו ליכא דידע לישנא בישא כהמן. שהוא המות שביד לשון. והרשע היפוך הצדיק. וביום זה לקח כל אחד שלו. ארור המן ברוך מרדכי. ונתברר התערובות. וכתיב וחמת המלך שככה ודרשו חז"ל חמת המלך מלכי המלכים. דכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם. כמ"ש לעיל כמו שהצדיק כלי מחזיק ברכה. כן הרשע כל מגמתו להמשיך דינין וקללות בעולם. וכשנתהפך הקללה עליו אז חמת המלך שככה: