Zachor תרנ"ד 3

והנה השבת סהדותא איקרי. והוא בחי' יוסף דכ' עדות ביהוסף שמו. דכ' אתם עדי נאום ה'. וזה העדות אינו באמירה בלבד. אבל בנ"י בעצמותם הם עדים על הקב"ה. ואיתא בזוה"ק פרשה זו כי עשרת הדיברות מול עשרה מאמרות. ודיבור לא תענה ברעך עד שקר מול נעשה אדם בצלמינו ע"ש. ויתכן לפרש כי כפי תיקון האדם. משלים הצורה. שעליו נאמר בצלמינו. ואז הוא עד על הבורא. ולכן כתיב לא תענה ברעך עד שקר. להיות השתנות הצורה. וזה העדות הוא בכח המילה. שבזה נשתנו ונבדלו צורות בנ"י. והוא אות יו"ד באיש וה' באשה וזהו עדות ביהוסף שמו וכפי שמירת הברית כך נגמר הצורה. וברית זה משנה צורת האדם. וכמו שהשבת נותן הארה לכל הימים. כן הברית מאיר כל פני האדם. וז"ש חז"ל שאין הכסא שלם עד שימחה זרע עמלק. כי צורת יעקב חקוקה תחת כסה"כ. ובכח ברית מילה נגמר זו הצורה. וכמו שכל בנ"י כל עבודתם לתקן ולהוציא צורה זו הפנימיות מכח אל הפועל. כך אותו רשע עמלק ימ"ש עומד להלחם ולבטל צורה ועדות זה. וכמו שיוסף הצדיק הי' עיקר תולדות יעקב שהוא כלל כל השבטים. והוא למעלה מהם כידוע שהגם שהוא בתוכם מ"מ מעלה כל השבטים לשורש העליון. כמו כן זה לעומת זה עמלק עיקר תולדות עשו. והגם שהוא תוך אלופי אדום אבל הוא עיקר כח עשו בשורשו. ולכן כמו בחי' השבת שהוא בחי' יוסף נק' לחם משנה כמ"ש במ"א שכולל לחם מן השמים ומן הארץ. וכל מעשה שבת כפולים כדאיתא במדרש. וזהו בחי' שולחן מלא. כמו כן להיפוך בעמלק כתיב מחה אמחה. וכל מפלת המן בבחי' משנה כמ"ש במ"א בשם אמו"ז ז"ל במ"ש לשנותה ביום. וכ"כ ומחר אעשה כדבר המלך. וכ"כ בדוד כשנלחם עם עמלק בנשף למחרתם. וכ"כ במשה רבינו מחר אנכי נצב כו' עכ"ד ז"ל. והוא כמ"ש שהוא היפוך מבחי' יוסף והוא שולחן ריקה למעלה ולמטה. וכמו שלוחם למטה עם בנ"י. כך למעלה יש לו קליפה שמכסה שאין אור נשמתן של ישראל יכול להאיר בשלימות עד שימחה שמו. ואז יתקיים ולא יכנף עוד מוריך. ולכן כל אחד צריך להיות שונא לעמלק. שכל מה שקשה לתקן שמירת הברית כראוי. הכל בכח אותו הרשע ימ"ש. לכן תקנו זכירת עמלק בשבת: