Shavuot תרמ"ה 3

במדרש וידבר אלקים כו' לאמר. שכל הנביאים וחכמים קבלו שלהם מסיני ע"ש דכתיב ויפח באפיו כו' ויהי האדם לנפש חי' ומתרגמינן לרוח ממללא. וזהו עיקר בריאת האדם שנקרא מדבר כמ"ש ואשים דברי בפיך כו'. ועל זה נברא כל העולם. כדדרשו חז"ל כל פעל כו' למענהו. לעדותו. להעיד עליו וזה נשאר אצל בנ"י כמ"ש עם זו יצרתי לי כו'. ואחר שקלקלו הרשעים וניטל כח הזה מהם כמ"ש ונבלה כו' שפתם כו'. ובקבלת התורה נמסר זה הכח לבנ"י [כמ"ש שם בפ' נח בשם <b>מו"ז ז"ל</b> פי' הן עם אחד ושפה אחת שמרמז על בנ"י שנשאר אצלם האחדות. וע"ש על פסוק בהנחל עליון כו']. ולכן אמרו חז"ל שיצאה נשמתן של בני ישראל שנתחדש עיקר החיות דכ' נר ה' נשמת אדם. ובהתגלות אור התורה ונאחז האור באלה הנרות מתבטלין הנרות אל האור וזהו נק' שיצאתה נשמתן כענין שרגא בטיהרא מה מהני. ובגמ' פ"ק דפסחים דרשו בפסוק קרנים מידו כו' ושם חביון עוזו למה הצדיקים דומין בפני שכינה כנר בפני אבוקה. פי' שבקבלת התורה שהי' התגלות השכינה נתבטלו נשמות בנ"י ממציאות. אך הקב"ה וב"ש כביכול הטמין וצמצם אורו כדי שיהי' יד ומקום מציאות לנשמות בנ"י. וז"ש ושם חביון עוזו. ואיתא חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. פי' עפ"י המד' בפ' תשא בפסוק ויתן אל משה על הפסוק ה' יתן חכמה הוא התורה. מפיו דעת ותבונה קאי על הדיברות ששמענו מהשי"ת בעצמו. לכן ע"ז אמרו נודעת להם שנתקשרו בחיות פנימיות של התורה ועל זה מבקשין ישקני מנשיקות פיהו כדאיתא במד' שה"ש. ונקרא חיבה יתירה כמו נשמה יתירה שהי' למעלה מהשגת אנושי כדכתי' נפשי יצאה מרוב הדביקות כמו הצדיקים שנפטרין בנשיקה: