Yitro תרמ"ט 2

בפסוק זכור כו' יום השבת כו' ששת ימים עשה כו' וינח כו' ע"כ ברך כו'. ובזוה"ק כיון דלא אשתכח בי' מנא מה ברכתא כו' אלא כלהו ברכאין בשביעאה תליין כו'. והענין הוא כי הברכה היא רוחניות. אכן השבת הוא כלי מחזיק ברכה הנ"ל. וכל הנעשה בששת ימי בראשית הי' הכל להיות נעשה מזה הכלי מחזיק ברכה וזה נגמר בשבת. וכמו דאיתא מ"ט פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו כו'. והכל ענין אחד כי העיקר היא התורה. ומ"מ עשה הש"י כל מעשי בראשית לזכות בנ"י שנשלחו בעוה"ז לברר לבטל כל הבריאה אל התורה ואל רצונו ית'. וזה עצמו ענין הכנת ששת ימי המעשה אל השבת. והוא מעין הכנת עוה"ז לעוה"ב כדאיתא עוה"ז דומה לפרוזדור כו'. לכן כ' וינח ביום השביעי. כי הלא זה הוא התכלית של הבריאה. כמ"ש שכל העשי' הוא לכוונת השבת שיתבטלו הכל להיות כלי מחזיק ברכה. וכן אומרים אתה קדשת כו' תכלית שמים וארץ. ובכל ימי המעשה כ' ויאמר. יהי אור. רקיע כו'. ובשבת כ' ויברך. והנה בנ"י נבחרו להיות מוכנים לקבל הברכה. ובימי המעשה הם שלוחים לתקן עוה"ז. כי עיקרן של נשמות ישראל הם בעוה"ב. רק שנשלחו לעוה"ז לתקן העולם. ובש"ק הם מקבלים הברכה. וז"ש זכור כו' יום השבת. כי כשהנשמה משתלחת בעוה"ז. נשכח מאתה אור הגדול שלמעלה. ובשבת בכח נשמה יתירה נזכרת מקדושה עליונה: