Chayei Sarah תרנ"ד 2

במדרש עבד משכיל ימשול בבן מביש כו'. דהנה האדם צריך לעבוד הבורא ית' בבחי' עבד ובן כדאיתא בזוה"ק בהר אבל בחי' עבד קודם. והכל תלוי בזה. וזוכה אח"כ לבחי' בן. והוא ענין דרך ארץ קדמה לתורה. שהרי בחי' בנים התחיל מזמן האבות וב' אלפים תורה. ומקודם הי' רק בחי' עבד משכיל. שהוא מה שבכח שכל האדם להשכיל כי הבורא ית' הוא האדון המנהיג עולם ומלואו. וז"ש כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו. ולכאורה אין מובן לשון עד שיחננו. וכי רוצין ח"ו לפרוק עול מלכותו ית' מעלינו. והרי לעולם עינינו מיחלות לחסדו. אבל הפי' עד שיחננו לבחי' בנים. כי השכל שבאדם עצמו להבין איך עבד ושפחה מצפה לרבו מכש"כ שיש לנו לצפות אל השי"ת זה הוא עבודה בדרך הטבע. אבל באמת הקב"ה נתן לנו התורה שהוא התדבקות בו ית' בכח המצות שהם למעלה משכל האדם. וכשזוכה אדם לתורה ומצות אין צריך ללמוד את עבודת הבורא ממשלים שבעה"ז. כי אין זה דרך הישר לתלות תניא בדלא תניא. וזה החילוק בין עבד לבן. ולכן אמרו חז"ל שיצחק נקרא בן מביש שבייש כל אוה"ע כו'. פי' בעקידה שעקד עצמו ע"ג מזבח שהוא דבר שלא כדרך הטבע. והוא דרך התורה המיוחד לבני ישראל. ובזה אין אחיזה לשום אומה. כי כשהעבודה בבחי' עבד משכיל ע"י הבחנה מעבודת עבד ושפחה א"כ בזה יש לו התחברות לטבע וכל אומות העולם. אבל בחי' בן הוא מבייש כל הטבע כנ"ל. וז"ש בעוד שלא זכינו לבחי' בן צריכין לעבוד אותו כעיני עבדים כו' עד שיחננו ולא נצטרך לבוא לידי משלים ודמיונות האלה. ועכ"ז דרך ארץ קדמה לתורה כנ"ל. ולכן עבד משכיל ימשול בבן מביש. ועיקר עבודת האדם הוא בבחי' זו. ובחי' בן הוא מתנה מן השמים שהרי אין טעם לאדם לומר שרוצה להיות בן המלך. אבל להיות עבד כעיני עבדים ושפחות זה הוא מצד האדם והשכלתו. וכשזוכה הקב"ה מקרבו וזוכה לבחי' בן מצד אביו שבשמים כנ"ל: