Toldot תרנ"ג 2

בענין הבארות שכתב בזוה"ק דעל ידי המצות מתקנים מה שתיקנו האבות ע"י הבארות. דכתיב ויברא את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. והם בחי' נשמה רוח ונפש. וצריך האדם להוציא הארת הנר"נ מתוך הגוף שהוא מעפר. והאדם בנר"ן שלו כולל כל העולמות כידוע. והנפש קרוב יותר אל הגוף מרוח ונשמה ואחר החטא שנעשה תערובות מטוב ורע צריכין כולם בירור. והנפש נוטה רובו אל הרע. והרוח ממוצע. והנשמה רובו טוב. כענין שהוא בעולמות כמ"ש האר"י ז"ל בחלקי אבי"ע. וזהו רמז באלה הבארות שסתמו פלשתים. וגברה ידו של יצחק אח"כ וחזר והוציאם אל הפועל. אח"כ באר שכתב ויריבו כו' לנו המים מרומז על חלק הרוח. דיד שניהם בשוה. אח"כ בשטנה כתיב ויריבו גם עלי' שהי' להם קצת תערובות הוא בחי' הנשמה. אח"כ ויעתק כו' הוא בחי' שורש הנר"נ. והוא בחי' נשמה יתירה. לכן ולא רבו עלי' כלל כמ"ש בדברי קדשו של מו"ז ז"ל כי רחובות הוא בחי' השבת שאין שם מגע סט"א כלל ויש בו הארה יתירה בנר"נ. ואיתא בגמ' הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדישכם אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי כו' לך והודיעם דיש להבין בענין השבת אי הקדושה מיוחד רק ביום הזה הלא קדושת שבת הוא למעלה מן הזמן. אבל באמת זו המתנה טובה נתן לנו הקב"ה מעולם. והוא דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים. רק השבת הוא הדעת שנוכל להוציא מכח אל הפועל להתדבק בזו המתנה. וזהו שנאמר לדעת. צריך להודיע. דאיתא במשנה חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת כו' חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חבה יתירה כו' חביבין שנק' בנים למקום חבה יתירה כו' וג' אלו הם בחי' נפש במעשה שהוא ציור מצלם אלקים. כלי חמדה הוא בחי' רוח ממללא. בנים למקום הוא הנשמה במחשבה. אך לכל אלו יש חבה יתירה נודעת. והוא ע"י השבת שיש בו נר"נ יתירה לדעת להוציא מכח אל הפועל אלה הבארות לכן פי הבאר נברא בע"ש: