Tetzaveh תרנ"ו 2

פרשת תצוה מיוחד לאהרן הכהן בחי' נר מצוה. ומשה רע"ה בחי' תורה אור. ואנו אומרים באור פניך נתת לנו כו' תורת חיים ואהבת חסד. והם בחי' משה ואהרן כי המצות ניתנו לצרף האדם ושימצא חן וחסד לפניו ית'. כמ"ש כי לוית חן הם כו'. וזה אהבת חסד. והנה שורש כל המצות בתורה. אבל נתלבש הארת התורה במצות גשמיות שלפנינו. שמתעורר בזה שורש המצוה למעלה. ואם היינו נמשכין אחר הנהגות משה רע"ה בשלימות היו מקיימין המצות במעלה יתירה. כמו שהי' קודם החטא שהקדמנו נעשה לנשמע. כמ"ש חז"ל עושי דברו וכמלאכי השרת שמקיימין רצונו ית' ומרגישין בעצמם רצון הבורא. כמ"ש משרתיו עושי רצונו. ולכן אמרו במד' כשנאמר למרע"ה הקרב כו' אהרן כו' הרע לו. פי' שראה שניטל ממנו הכהונה בעבור שלא ניתקן בחי' נעשה כראוי שיהי' תורה ממש. רק ע"י בחי' נר מצוה כנ"ל. וזה שרמזו שלא נזכר שמו בפרשה זו הואיל ואמר מחני נא מספרך כו'. שמרע"ה הבין מיד שאם לא יתוקן כל החטא לא יוכלו להימשך אחר מדריגה שלו. ובוודאי כך הי' שלא נמחה כל החטא להיות דביקין בתורת חיים ובעץ החיים. והי' התקרבות בכח אהבת חסד. וזהו התכשיטין ובגדי כהונה שהוא רומז לתקון הגוף שהוא המלבוש. ונרמז ג"כ במד' שכעס המלך על המטרונא ואעפ"כ צוה לעשות לה תכשיטין כו'. פי' שתמצא חן בעיניו ע"י התכשיטין. מה שלא הי' נצרך מקודם. וזה ג"כ ענין זכירת שמות השבטים. והוא בחי' תורה שבע"פ כי האבות הם המרכבה. והוא תורה שבכתב. שמותיו של הקב"ה. וזה בחי' זה שמי. אבל זה זכרי הוא בחי' תורה שבע"פ. והוא נשתנה לפי זכות הדורות. וצריך להיות לזכרון במקום שצריך זכירה. אבל האבות א"צ זכירה שהם מרכבה לשכינה. זה שמי לעולם: