Tetzaveh תרנ"ו 3

ואיתא בגמ' אלו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון דכתיב יצאו מן העם ויבוא עמלק ע"ש. ותוס' הקשו למה נק' שבת ראשונה. אבל נראה כי השבת ניתן להם קודם קבלת התורה. כדכתיב אשר צוך במרה וכתיב שם שם לו חוק ומשפט. ונראה כי זה עצמו ענין קדימת נעשה לנשמע. שאין הכוונה הקדימה בדיבור רק שקיימו באמת השבת מצד עצמותם. שהרגישו בחי' השבת. ז"ש שם לו שהוא בעצם נפשותם. כמ"ש ראו כי ה' נתן לכם השבת. וכמ"ש לעיל פי' משרתיו עושי רצונו. שכן הי' דרך אבות הראשונים שקיימו התורה קודם שניתנה. וע"ז כתיב למען אנסנו במן. הילך בתורתי הוא בחי' הנ"ל כלשון שנאמר באבות התהלכו לפניו. ואז היו נזונים כמלאכי השרת. ואז הי' נתקן כל העשי'. והוא חיבור תורה שבכתב עם תורה שבע"פ. ועל בחי' זו נאמר אורייתא וקוב"ה וישראל כולהו חד. אכן אחר החטא שהוצרכו לקיים כל המצות בדרך התלבשות הטבע. אז ויבוא עמלק. כי עמלק הרשע מפריד זה החיבור של ב' תורות. ולכן כתיב כתוב זאת כו' בחי' תורה שבכתב. ושים באזני יהושע בחי' תורה שבע"פ וכ"כ אמחה כו' זכר עמלק. וכתיב תמחה. כי הוא רשע למעלה ולמטה. כדאיתא יורד ומסטין עולה ומקטרג. ואינו מניח לישראל להתדבק בו ית'. ומקטרג למעלה לעכב ירידת השפעת הקדושה לבני ישראל. כי הרשע היפך הצדיק. כמו דאיתא צדיק אחיד בשמיא וארעא. כמו כן לעומת זה הרשע מעכב זה החיבור. וכתיב בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך. כי יצ"מ היה להיות לכם לאלקים כמ"ש בהוציאך כו' תעבדון את האלקים. והוא סמיכת גאולה לתפלה. ואותו הרשע ביטל והפסיק בין גאולה לתפלה. ולכן כמו שצריכין לזכור בכל יום יציאת מצרים וקבלת התורה. כן צריכין לזכור מחיית עמלק. כמ"ש ז"ל לכוין בברכת אהבה בלשמך הגדול לזכור עמלק שאין השם שלם עד שימחה שמו כי הוא עומד בין זכירת השירה ויצ"מ. לק"ש ותפלה: