Shavuot תרס"א 2

בפסוק וכל העם רואים את הקולות פירש מו"ז ז"ל כעין דאיתא בגמ' דאיכא טביעות עינא דקלא. ופירוש הדברים שהכירו והבינו שהם דברי אלקים חיים. כי נפשות בנ"י הם חלק אלוה ממעל. וכשנתלבשו בעולם הטבע נכבה כח האלקות. וכשעמדו על הר סיני ושמעו הדיברות הרגישו בנפשותם התקשרות הנפשות אל הבורא. וזה פי' הכיר את בוראו שנאמר באברהם אע"ה וכ"א במד' איזה דעת זה המכיר את בוראו ומי שזוכה להכרה זו א"י לשכוח את הבורא כי הוא דבקות בעצם הנפש. וז"ש שיצאה נשמתן. והקב"ה כשאמר אנכי ה' אלקיך חקק בנפשות בנ"י אלה השמות שאינן נמחקין. כדאיתא שיש שמות שאינם נמחקין. פי' הגם שכל התורה שמותיו של הקב"ה. אבל יש שמות שאינם נמחקין והם רשימות וחקיקות לעולם. וזה עצמו שכ' מיד לא יהי' לך אלהים אחרים על פני ומלבד שהוא אזהרה הוא ג"כ גזירה שאין יכול שום שעבוד וכוחות סט"א לשלוט באיש ישראל לפי שחקוק בנו שמו ית'. וכמ"ש אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. שטרי קודם. ואפילו גם עתה שאנחנו בגלות מ"מ כתיב עמו אנכי בצרה. וכמו שהראה הקב"ה ליחזקאל הי' הי' דבר ה' לנחם את בנ"י בגלות. והוא עדות על כל הגלות אפי' שאין לנו עוד נביא. כי יחזקאל יצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא. ולכן קורין מרכבת יחזקאל בחג הזה לומר כי כח אנכי לעולם בישראל כמ"ש ואנכי לא אשכחך. וזהו ענין הטביעות עין להכיר את הבורא מיוחד רק לבני ישראל. כעין דאיתא אין מחזירין אבידה לע"ה רק בסימנים ולת"ח בטביעות עין. הרמז כי באמת כל מה שברא הקב"ה לכבודו. למענהו. לעדותו להעיד עליו. אבל הכל בסימנים ורמזים על כח אלקות. ובסימנים יש חילוקים יש מובהקים ושאינם מובהקים ויוכלו להתדמות בשקר. אבל בנ"י שניתן להם התורה מכירין את הבורא בטביעות עין ממש. ולזה אין הכחשה בעולם. לכן הם עדים מיוחדים על הבורא. וכ"כ אתה הראת לדעת כדי שיוכלו להעיד על הבורא. וגם בשבת דהוא סהדותא חל על בנ"י נשמה יתירה שיוכלו להכיר ולהעיד על הבורא ית"ש. ועל שבת אמרו מתנה טובה יש לי בבית גנזי. וכן נק' התורה חמדה גנוזה: