Removing the Foreskin of Speech
בפסוק הן בנ"י לא שמעו כו' ואני ערל שפתים ואמרו חז"ל כי הוא א' מעשרה ק"ו שבתורה.
“In the verse: ‘The children of Israel did not listen… and I am of uncircumcised lips,’ and our Sages said this is one of the ten a‑fortiori arguments in the Torah.”
The Sefat Emet opens by noting that Moses’ argument is counted among the Torah’s classic kal‑vaḥomer structures, highlighting the depth of his claim about Israel’s inability to hear and his own impeded speech.
דהנה איתא בזוה"ק ואני ערל שפתים כי הדיבור הי' בגלות ע"ש.
“For the Zohar states that ‘I am of uncircumcised lips’ means that speech itself was in exile.”
Speech, according to the Zohar, was spiritually blocked during the Egyptian exile, preventing divine words from flowing freely.
פי' כמו שיש ערלה בפתח המילה שהוא ברית המעור שזכה אברהם אע"ה שיוסר הערלה ויתגלה לו ברית המילה.
“Meaning: just as there is a foreskin at the opening of circumcision—the covenant of the flesh—granted to Abraham when the foreskin was removed and the covenant revealed…”
The physical covenant of circumcision provides the model for understanding spiritual blockages that conceal divine connection.
כן בברית הלשון שהוא פתח הדיבור בתורה יש ערלה כי ב' בריתות אלו הם פתיחות הפנימיות.
“So too in the covenant of the tongue, the opening of speech in Torah, there is a foreskin, for these two covenants are the inner openings.”
Both the covenant of the flesh and the covenant of speech represent deep channels of spiritual openness, each requiring removal of obstruction.
כי כל האברים סתומים. זולת ב' אלו.
“For all limbs are closed except for these two.”
The Sefat Emet stresses the unique spiritual roles of these two openings as conduits of divine flow.
וכל מקום שיש פתיחות פנימיות. יש ערלה והסתר. שלא כל הרוצה ליטול השם יבא ויטול.
“And wherever there is an inner opening, there is a foreskin and concealment, so that not everyone may simply take the Divine Name.”
Access to spiritual revelation requires refinement; the obstructions prevent unworthy or unready access.
וכמו כן בכלל הוצרכו בנ"י לעבור כל מה שעבר עליהם במצרים לזכות להסיר ערלת הפה לזכות לברית הלשון והתורה.
“Thus Israel had to endure all they experienced in Egypt to merit the removal of the foreskin of the mouth, to attain the covenant of speech and Torah.”
Egypt was a purification necessary for Israel to speak divine truth.
ולא עוד אלא שבכל יום צריכים להסתייע בזכירת יצ"מ כדי לזכות לפתיחות הפה.
“Moreover, each day one must draw strength from remembering the Exodus to merit the opening of the mouth.”
Daily remembrance renews spiritual speech.
וזה סמיכות גאולה לתפילה. גאל ישראל ה' שפתי תפתח.
“This is the reason for adjoining redemption to prayer: ‘Who redeemed Israel’—‘Lord, open my lips.’”
Redemption empowers the opening of prayerful speech.
ואלו הם ב' האותות שיש בכל איש ישראל. מילה ושבת ותפילין.
“These are the signs in every Jew: circumcision, Sabbath, and tefillin.”
The Sefat Emet links the covenants to sacred signs marking identity and spiritual readiness.
ששבת ותפילין ב' אלו הם זכר ליצ"מ וזוכין על ידיהם לתורה שהוא ברית הלשון.
“For Sabbath and tefillin are remembrances of the Exodus, and through them one merits Torah, the covenant of speech.”
These rituals cultivate the inner speech‑covenant.
ובאמת כך הוא המדה סור מרע מקודם להיות זך מפסולת. אח"כ יפתח כח הפה בתורה.
“This is the measure: first turn from evil to be purified from waste, then the power of speech in Torah opens.”
Purification precedes revelation.
וכמו שהי' מקודם גלות מצרים שיזכו לתורה כמ"ש בהוציאך כו' תעבדון את האלקים וכן הוא לעולם.
“As before the Exodus, when they were prepared to receive the Torah, as it says: ‘When you are brought out… you shall serve God’—so it is always.”
Redemption consistently precedes Torah.
אכן משה רבינו ע"ה לימד זכות שיתן הקב"ה במתנה קצת פתחון פה בתורה לזכות עי"ז אל הגאולה.
“But Moses argued merit: that God should grant, as a gift, some opening of the mouth in Torah, through which they may merit redemption.”
Moses requests divine assistance before Israel’s purification is complete.
וכן הוא לעולם כמאמרם ז"ל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות.
“And so it always is, as the Sages said: One who accepts the yoke of Torah has the yoke of worldly rule removed from him.”
Engaging Torah initiates liberation.
הרי שאפי' לא זכה לגאולה עדיין. מ"מ ע"י הרצון והתשוקה לקבל עול תורה. זוכה שיוכל לצאת לחירות להיות באמת מוכן אל התורה.
“Thus even if one has not yet merited redemption, through desire and longing to accept the yoke of Torah, he merits to emerge toward freedom and readiness for Torah.”
Intention alone begins the redemptive process.
וזהו הלימוד והק"ו שהוציא משה רבינו ע"ה מלבו כי הן בנ"י לא שמעו כו' שא"א להעביר הפסולת בלי שיוקדם איזה הארה מן התורה.
“This was Moses’ lesson and kal‑vaḥomer: since Israel did not listen, it is impossible to remove impurity without some prior illumination from Torah.”
A spark of Torah must precede purification, not follow it.
הגם שאיננה עדיין בשלימות.
“Even though that illumination is not yet complete.”
Partial light is still effective.
וכענין שאמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה.
“As the Sages said: A person should always engage in Torah even not for its own sake.”
Engagement at any level begins transformation.
פי' כשעדיין אינו מזוכך מפסולת שמתוך של"ש יבא לשמה.
“Meaning: when he is not yet purified of waste, for from ‘not for its own sake’ he will come to ‘for its own sake.’”
Purity emerges through the act of learning itself.
The Sefat Emet teaches that speech and Torah require removal of a spiritual foreskin, just as circumcision removes a physical one. Redemption—both historical and daily—opens the mouth for divine speech. Moses argued that even before full purification, God should grant a partial opening, for Torah itself is the force that enables redemption and refinement.