Emor תרנ"ג 2
Emor · תרנ"ג (1892) · Essay 2
This essay has not been translated yet — it is part of our ongoing translation project. The original Hebrew is presented below.
במד' דין אדם ובהמה שוה מיום שמיני והלאה שיראה פני מטרונה תחילה. וקשה א"כ הנולד קודם שבת יהי' נימול תיכף אחר שבת. אבל נראה כי השבת צריך להיות עמו ששת ימי המעשה שלעולם נזכר במצות שבת ששת ימים תעשה ובשביעי תשבות. וזה עצמו בחי' אדם ובהמה שהשבת מקשר ימי המעשה אל השורש וע"י ימי המעשה והשבת עליהן נראה פני המטרונה. והוא ענין כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל. וכן הוא בימי הספירה מצוה למימני יומי ושבועי הכללים והפרטים. ושמעתי מפי <b>מו"ז ז"ל</b> על מ"ש שבע שבתות תמימות. למה נקראו ע"ש השבתות. רק שבת הוא מנוחה ותכלית ימי השבוע. וצריך לברר כל מדה בשלימות ואז הוא שבת ומנוחה למדה ההיא וכ"ה בכל הז' שבתות עכ"ד ז"ל. וביאור הדברים כי בכל מדה יש כמה מדרגות שפעמים מתעלה ע"י המדה ופעמים היא בקטנות ויש עליות וירידות בכל מדה. ואח"כ נעשה השלימות והיא שבת ומנוחה בתיקון כל פרטי המדה כנ"ל: