Emor תר"ס 2

בענין סמיכות נרות המנורה למועדים. לומר כשם שבית המקדש מוציא אור לכל העולם כן משבתות ויו"ט יוצא אור לכל הימים. והנה רומז לנשמה יתירה שזה מצות נר שבת ויו"ט. וכמו כן במקדש קיבלו בנ"י נשמה יתירה ולכן בשניהם נאמר עדות כמ"ש בגמ' עדות הוא שהשכינה שורה בישראל. שע"י בנ"י ירדה הקדושה בבהמ"ק. וכן שבת עדות שהקדושה יורדת בשבת בעבור בנ"י כמ"ש שבת הוא לה' בכל מושבותיכם דייקא וגם אין שום אומה יכולה להרגיש ולהתדבק באור המקדש ובאור השבת רק בנ"י. ואיתא כי האשה מדלקת נר שבת שהיא כבתה נרו של עולם. פי' שקודם החטא הי' הנשמה בקביעות באדם. ואחר החטא נסתלקה רק בזמני קודש ומקום המקודש מתגלית. וצריכין להדליק הנר להמשיך אור הנשמה. דכתי' נר ה' נשמת אדם וכתי' נר מצוה ובמד' אם אתה משמר את נרי אני משמר את נרך. כי כל מצוה מדבק אותו האבר בשורש הנשמה ויש בו קצת הארה מהנשמה יתירה. וע"ז כתי' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כי עיקר חיות מהנשמה הנ"ל. אבל שבת הוא בכלל תיקון כל האדם ויורד כל הנשמה לכל הרמ"ח אברים. וזה עצמו הרמז במ"ש ז"ל וכי לאורה צריך רק ע"י שהתחתונים כיבו זה הנר צריכין הם להדליק הנרות ולעורר אור הנשמה. והכהנים שלוחי דידן וכמ"ש אהרן שושבינא דמטרוניתא: