Emor תר"ס 1

בענין הספירה. ובמד' אימתי הם תמימות כשישראל עושין רצונו של מקום. דכתי' אמרות ה' אמרות טהורות. רמז לעשרה מאמרות. שהגם שכל הטבע והגשמיות בכח המאמרות אבל הם טהורות כסף צרוף ונתלבשו תוך הטבע בעליל לארץ מזוקק שבעתים. והאדם הוא שצריך לברר ולהוציח אוכל מתוך פסולת. ובנ"י ביצ"מ ביררו אלה הבירורים ונגמר בקבלת התורה שנעשה מעשרה מאמרות עשרת הדיברות. והנה כתי' מי יתן טהור מטמא לא אחד ובגמ' דם טמא ונעכר ונעשה חלב. וכמו כן אמרו ש"ז טמא ואדם הנוצר ממנו טהור. וב' אלו הבירורים נעשין כאחד כשהארה מן הנשמה יורדת מתברר הטפה ונוצר האדם כמ"ש במד' תזריע על פסוק ארחי ורבעי זרית. ואז ג"כ דם האם נעכר ונעשה חלב. נמצא עיקר הבירור ע"י האדם בכח הנשמה שהיא טהורה ומטהרת לגוף האדם. כדכתי' וייצר כו' ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חי'. פי' שבכח הנשמת חיים יוכל לברר גם הגוף. וכאשר נעשה הבירור מטפה ונוצר האדם מתברר הדם ונעכר ונעשה חלב כמ"ש שם במד' תזריע. וחלב הוא נקודה שנתבררה מתוך הפסולת. ולכן אסור לבשל בשר בחלב שהנקודה שנתבררה לא יחזירנו לתוך התערובות כי בשר הוא מעורב וסימנך בערב תאכלו בשר. וכמו שהוא בפרט כך הוא בכלל. וכשנתבררו בנ"י כתי' בדמיך חיי ונתהפך להם הדם להיות נעכר ונעשה חלב. וזה הרמז למאכלי חלב בחג השבועות שאז נגמר הבירור. ועיקר הבירור בימים אלו מפסח עד עצרת כמ"ש במד' שבועות חקות קציר ישמור לנו מטללים ורוחות רעות. זה הבירור מן תערובת הפסולת שנעשה אחר החטא. כמ"ש וקוץ ודרדר תצמיח כו' וזהו נק' תמימות כשמבורר מפסולת ומום. ולכן כתי' התהלך לפני והי' תמים ע"י הסרת הערלה שהיא תערובות ומום בגוף. וכן לכל אדם כ' תמים תהי' עם ה' זהו מה שצריך לברר תמיד הפסולת ותערובות מחשבות הבלי עולם. וכפי התמימות בנפשות בנ"י כך נעשה בשורש. וז"ש אימתי הם תמימות כשישראל עושין רצונו של מקום. כמו שרמזנו לעיל. שע"י בירור הטפה. הדם של האם נעכר ונעשה חלב: