Shavuot תרנ"ח 2

בענין וספרתם לכם כו' תספרו חמשים יום. דאיתא בגמ' מי יתן טהור מטמא ר"מ אומר דם נעכר ונעשה חלב. וחכמ"א ש"ז טמא ונולד ממנו אדם טהור. והנה ב' אלו הדברים נעשין כאחד כאשר נגמר בירור הטיפה ונולד האדם כמו כן הדם נעכר ונעשה החלב. וכן הוא בפנימיות כפי הבירור בנפשות בנ"י כך מתברר להם למעלה ונמתק להם הגבורות והוכן להם התורה וכן הי' ביציאת מצרים שנזדככו בנ"י כעובר במעי האם ואח"כ ניתן להם התורה. וכן הוא בכל פרט כפי הזיכוך שלו נמשך לו חלק מהתורה השייך אליו. וע"ז כתיב אשרי אדם עוז כו' מסילות בלבבם. אין אדם אלא ישראל וכפי המסילות בלבותם כך נתעורר להם ונפתח להם שער התורה. וז"ש תנו עוז לאלקים. אין עוז אלא תורה וז"ש אשרי מי שע"י מסילות כו' עוז להם בך. וז"ש עושי דברו כמ"ש בזוה"ק בלק. והבן. והנה הספירה הוא מ"ט יום. ובעצרת יורד הארה משער הנ' הוא עלמא דחירות. ואיתא בשם האר"י ז"ל במאמר שלא הספיק בצקם של בנ"י להחמיץ כו' כי היו במצרים במ"ט שערי טומאה ואלו ח"ו היו נשקעים בשער הנ' לא היו יכולין ליגאל ע"ש. ולעומת זה כשנכנסו בשערי קדושה כיון שנפתח להם שער הנ' שבקדושה שוב א"י לחזור להשתעבד לסט"א לכן היא עלמא דחירות. דבמ"ט שערים כיון דגם בשערי טומאה יש בהם ניצוץ קדושה לכן יכולין לחזור וליטהר כמ"ש מי יתן כו' לא אחד. ואלה המ"ט שערים צריכים להתברר ע"י בנ"י כמ"ש וספרתם לכם. אבל שער הנ' שבקדושה אין שם כלל מגע טומאה לכן שתי הלחם חמץ כיון דסט"א אינה יכולה להתדבק בהתגלות שער הנ'. ולהבדיל בסט"א בשער הנ' אין שם שום ניצוץ קדוש. וז"ש בזוה"ק ונטמתם בלא א' ע"ש ס"פ שמיני. ובשבועות נתגלה שער הנ' לכן כתיב בשבועות בעצם היום הזה וכמו כן ביוה"כ שזה היום טהור ואין שום תערובות ונקרא עצם היום הזה. וכמו כן במילה כתיב בעצם היום הזה נמול אברהם. כי גם הוא בשמיני בעלמא דחירות כנ"ל: