Shavuot תרנ"ו 4

וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי כו'. כי עיקר התורה הוא לראות בכל דבר כי אנכי ה' אלקיך. ולכן התורה מלשון אורה ומלשון יראה דכתיב יראת ה' היא חכמה. כי עיקר היראה כשרואין האמת ע"י התורה איך הקב"ה מנהיג ומשגיח על הכל ומחיה ומהוה כל ממילא חל יראה אמיתית מרוממות אל. וזהו יראה השלימה. ולכן אמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. והלא כתיב הן יראת ה' היא חכמה. אבל אית יראה ואית יראה. יראת חטא היא מכח החסרון ושפלות האדם. אבל ע"י החכמה זוכין ליראת הרוממות והיא יראה מתוך השלימות ולא מתוך החסרון כדכתיב אין מחסור ליריאיו דייקא. וזו היראה היתה בירושלים וביהמ"ק דכתיב ג' פעמים בשנה יראה יראה שע"י הראי' חל היראה. ולכן נק' ירושלים על שם היראה מתוך השלימות כנ"ל. וזה תכלית התורה לידע כי אנכי ה' אלקיך ואין זוכין ליראה זו רק בהתפשטות הגשמיות ועל זה כ' צאינה וראינה כו' צאינה יציאה מהטבע ואז יכולין לראות במלך שלמה. וזה נתקיים בקבלת התורה כדכתיב נפשי יצאה וכ' ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה. ולכן זכו כמ"ש וירא העם וינועו זו יראת הרוממות ולכן אמר להם אל תיראו ואין אומרים אל תירא רק למי שירא שמים לאמיתו. פי' לאמיתו בחי' יראת הרוממות ע"י שרואה האמת השגחת אחד האמת בעולם ואין זו היראה יכולה להשתנות. ולכן יכולין לומר לו אל תירא לאפוקי אי ירא מחמת איזה חסרון ועונש אם יאמרו לו אל תירא יסיר המורא מאתו. ולכן דרשו חז"ל לכל המורא הגדול על קבלת התורה. וז"ש אשר הוצאתיך מארץ מצרים פרש"י כדאי הוצאה שתהיו משועבדים לי. פי' בכח יציאת מצרים אתם מוכנים לקבל אלקותי וכ"כ אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. וזה לעולם כפי התפשטות מן הגשמיות יכולין לקבל אלקותו ית"ש: