Shabbat Shuva תרנ"ד 3

שבת תשובה כי השבת מסייע אל התשובה דכתיב דרשו ה' בהמצאו כו' כי לא מחשבותי מחשבותיכם. פי' ע"ז צריכין לשוב כי רצונו ית' הי' שיהי' כל הדרכים ומחשבות של בנ"י דבוקין בשורשם וכמ"ש בכל דרכיך דעהו. דעת הוא התקשרות ודביקות. ומסיים הפסוק כאשר גבהו שמים כו' כן גבהו דרכי מדרכיכם. ולכאורה הוא כמו תלי תניא בדלא תניא שהרי דבריו ית"ש נעלה עד אין סוף יותר מגבהות השמים על הארץ. אבל הרי זה בא ללמד כי אם מעלין בנ"י מעשיהם ודרכיהם לשמים ממילא כתיב שובו אלי ואשובה אליכם. ואיתא בפסיקתא המשל מבן מלך שבוש לשוב לאביו ואמר אביו הרי גם אני שב ע"ש. דאיתא תשובה מגעת עד כסה"כ. והנה נשמתן של ישראל חקוקה תחת כסה"כ וכפי שלימות הכסא שבנ"י מבררין הצורה תחת כסה"כ אז כביכול הקב"ה יושב על הכסא כמ"ש יושב תהלות ישראל. נמצא כסה"כ המחבר וממוצע בין ישראל לאביהם שבשמים. וכמו שבנ"י מבטלין הטבע ומתעלין לדבוק בשורש נשמתן כך כביכול הקב"ה מצמצם שכינתו להתקרב אליהם. ולזה הי' עיקר הבריאה. ובשבת כ' נתעלה וישב על כסא כבודו והוא מתנה טובה. ומה שצריכין בנ"י בימי המעשה לתקן מעשיהם להכין הצורה שיהי' הקב"ה יושב תהלות ישראל זה נעשה בשבת מעצמו. נמצא הקב"ה מתחיל לשוב אלינו בשבת מכש"כ שיש לנו לשוב אחר זה כמו שמבקשין השיבנו ה' אליך ונשובה. ובאמת בכל עשרת ימי תשובה כך הוא שהקב"ה נקרא מלך המשפט ויושב על הכסא לכן הוא זמן תשובה. ובשבת ביותר כמ"ש. ויש להתחזק מאוד בשבת תשובה שהוא שבת ראשון של השנה וכמ"ש ז"ל אילו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון כן הוא בכל שנה שנעשה סדר חדש וכפי שמירת שבת ראשונה זוכין לכל השנה. ואיתא השומר שבת כו' מוחלין לו כו'. דעיקר פגם העונות כמ"ש עונותיכם כו' מבדילים ביניכם כו'. ובשבת כתיב אות הוא ביני וביניכם והיא מבטל מסך המבדיל. לכן יכולין לשוב לפניו בתשובה בנקל יותר. ואומרים בקידוש באהבה וברצון הנחילנו. ויתכן לפרש שהם מדת צדיקים ומדת בע"ת. כי אהבה היא מצד מעשים טובים ודביקות הצדיק כפי מעשיו. אבל רצון הוא גזירה מכח איזה טעם שרוצה כך והקב"ה וב"ש רוצה בתשובה. ויש לרמוז מ"ש חז"ל אלו שמרו שתי שבתות מיד נגאלין שהוא שבת הגדול בחי' צדיקים. ושבת תשובה בחי' בעלי תשובות. באהבה וברצון כמ"ש: