Shlach תרנ"ה 3

בפסוק ועשו להם ציצית כו'. וראיתם אותו וזכרתם כו' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם כו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם. מ"ש ב"פ זכירה ועשיה. ע"פ מ"ש במ"א ביאור המד' בענין המרגלים שכ' שאין לך חביב לפני הקב"ה כשלוחי מצוה שנותן נפשו להצליח בשליחותו כו'. והענין שהגם שלא טוב אמרו בנ"י נשלחה אנשים וזה הדרך הי' מסוכן מאוד אעפ"כ אם היו מקיימים השליחות לשם מצות ה' בלבד היו בכלל שלוחי מצוה אינן ניזוקין ולכן עשה הקב"ה מזה מצוה. כענין שאמרו חז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות ופרש"י דקאי על מצות שקצים ורמשים שבלא"ה היו פורשין מהם ועשה מזה מצוה לזכות את ישראל. וכעין זה היה במצוה זו דשלח לך. אך שלוחי מצוה דאין ניזוקין הוא כשאין לו שום כוונה רק לעשות המצוה כמ"ש שמא תאבד לו מחט ויחפש אחרי' לא יחשב. שוב שליח מצוה. ויש בזה כמה מדריגות כי המצות הם לתקן הנפש רמ"ח ושס"ה וזה כולל כל אדם. אבל צריכין לבוא למדריגה למעלה מזו לעשות המצוה רק לשם שמים ואף לא לתיקון עצמו. לכן מקודם כתיב וזכרתם כו' ועשיתם אותם. ודרשו חז"ל כאלו עשיתם עצמכם אח"כ ולא תתורו אחרי לבבכם הוא ב' לבבות יצ"ט ויצה"ר וגם על יצ"ט נאמר ולא תתורו אשר אתם זונים אחריהם והוא לבטל כל רצונו ונפשו רק לעשות מצות ה' והייתם קדושים לאלקיכם בלי שום נגיעה עצמית. וזה הכח קיבלו בנ"י ביצ"מ להיות בני חורין שלא להיות מקושר בנגיעת עצמו רק לבטל לגמרי לעשות רצון המקום כמ"ש זכרתי לך כו' לכתך אחרי כו'. ומרגלים נכשלו אך בזה ששתפו את רצונם ותיקון עצמותם לכן כתיב ולא תתורו כמ"ש בילקוט אל יהי לבך אלילך ע"ש. ואיתא ועשו להם ציצית משלהם. ובמד' אור זרוע לצדיק כו' כי מקודם צריך אדם להסתכל בדעת שנתן בו השי"ת כפי מה שידו מגעת וזהו נר מצוה עשיות האדם והוא כלי לתורה אור. לכן אח"כ ונתנו כו' פתיל תכלת שהוא מתנה שנותנים משמים. וברשעים כתיב וימנע מרשעים אורם אפילו האור שכבר נטבע בהם מאבדין ולצדיק מוסיפין אור זרוע בכח המצות שמקיים מתחלה כפשטן. וזה ענין מצוה גוררת מצוה שכר מצוה מצוה כי בכל מצוה יש כמה מדריגות זו למעלה מזו עד והייתם קדושים לאלקיכם: