Sukkot תרס"ב 8

ביום השמיני עצרת תהי' לכם ועושין בו שמחת תורה. דהנה בחג נדונים על המים. כמו שהגשם מן השמים הוא המרוה את הארץ לעשות תולדות ולהוציא פירות. כמו כן באדם עיקר הסיוע מן השמים בכח התורה המסייעת לעובד ה' לעשות מצות ומעש"ט שהם הפרי. והתולדות והשפעה הבאה מלמעלה מתלבש בטבע יש בה תערובת וחלק לכל העמים. כמאכל שיש בו פסולת ומזון לכל אבר כפי מה שהוא. אבל הלב נוטל צחותא דכולא. כדאיתא בזוה"ק פינחס שבנ"י נמשלו ללב וניזונין מפנימיות המאכל. וזה הרמז שניתנה תורה לאוכלי המן לחם שנבלע באיברים שאין בו פסולת. והוא בחי' עצרת תהיה לכם שלא ליתן מזה חלק לעמים. וז"ש והיית אך שמח אך למעט אחרים ולמעט שאין בשמחה זו פסולת. ואיתא במדרשות העוסק בתורה זוכה לנחלת יעקב שנאמר תורה צוה כו' מורשה קהלת יעקב. שע"י התורה זוכין להיות בכלל קהלת יעקב לזכות לנחלה בלי מצרים. ובזכות התורה שעסק יעקב אבינו כמ"ש יושב אהלים נטל גם ברכת עשו. ולכן המנהג לקרות בליל שמחת תורה ויתן לך האלקים שזכה ליקח הברכות בכח התורה. ומסתמא זה נוהג בכל שנה שמדת הדין רוצה ליתן אלה הברכות לעשו ולבסוף בכח התורה ניתנין אל יעקב. וזה הסדר מתחיל מר"ה בכסה ליום חגינו. שאז נכסה ונסתר עיקר המכוון. ונרמז בתקיעות שופר לאחוז בקול יעקב שהוא התורה. ונגמר ונתגלה בפרהסיא בזה החג. וכן הוא בפרט כל איש ישראל לפי יגיעתו בתורה זוכה לפנימיות השפע. והיא נחלה בלי מצרים שאין בה פסולת ומגע נכרי כלל. כמו שניתנה תורה לאוכלי המן כמו כן העוסק בתורה זוכה לאכול מן השפע שנבלע באיברים בלי פסולת מעין אכילת המן. ועושין שמחת תורה להודיע כי בזכות התורה זכינו לכל התיקונים שנעשו מר"ה עד שמ"ע: