Terumah תרמ"ה 2

בפסוק ועשו לי מקדש כו' ככל אשר אני מראה אותך כו' תבנית המשכן כו' וכן תעשו. והקשו דפתח במקדש ומסיים במשכן. וחז"ל למדו מכאן דמקדש נק' משכן ע"ש במס' שבועות. גם מדקדקין דהול"ל כן תעשו. וי"ל עפ"י מאמר חז"ל נתקשה מרע"ה כו' והראהו הקב"ה כו'. והענין הוא שהראהו הקב"ה כי הגם שעפ"י שכל אנושי א"א לעשות בית להש"י בעוה"ז. אבל מצד כי יש שורש לציור המשכן למעלה כמ"ש חז"ל בפסוק כעיר שחוברה לה יחדיו בהמ"ק שלמעלה מכוון כו'. והיינו שמאחר שנמצא תבנית המשכן בשמים ממילא יכולין בנ"י בעוה"ז לעשות מקדש ולהיות מציאות מציור המקדש שלמעלה בזה המשכן שלמטה. ומרע"ה הי' כלול מב' אלה הציורים. כדכ' איש האלקים ודרשו חז"ל חציו איש וחציו אלקים. וכמו שראינו שהי' לעתים בשמים ולעתים בארץ. לכן הוא הסרסור כדאי' במד'. וז"ש אני מראה אותך דייקא. שהי' בו ממש ציורים אלו. כמ"ש קרן אור פניו כו'. גם פי' מראה אותך את תבנית המשכן כו' כל כליו. שהמראות שהיו למרע"ה הי' באמצעיות תבנית משכן וכליו. להודיע כי אלה הציורים המה נזכרים ונעשים למעלה. כמ"ש ודברתי אתך מה"כ מבין שני הכרובים כו'. ובאמת בכל איש ישראל נמצא מעין ב' ציורים הנ"ל. כמ"ש וייצר ב' יצירות בעוה"ז ובעוה"ב. ומציור ודמות שחקוק בשמים באה הנשמה יתירה לעתות מזומנים ואמרו חז"ל אינו דומה מאור פניו של אדם בחול לשבת. [וכפי התגלות שמרגיש האדם בש"ק שהוא מעין כוחו של מרע"ה שמאיר לבנ"י ביום השבת כידוע. כך צריכין להמשיך אח"כ ימי המעשה. וזה הרמז ככל אשר אני מראה אותך כו' וכן תעשו. ודו"ק כי קצרתי]: