Zachor תרמ"ח 1

איתא במדרש כי הקב"ה רצה להזכיר לישראל שלא יחטאו כמו ברפידים. ע"ש המשל מבן המלך שגנב ונשכו הכלב. והענין הוא כי הלא בפירוש כתיב לא תנסו כו' כאשר נסיתם כו'. ומה הוצרך הכתוב לתלות בזכירת עמלק. אבל באמת מצד זכירת שנאתו של אותו רשע שעומד באם הדרך של כל עובד ה' ומכש"כ לכלל ישראל. וכל שמניחין מעט מעבודת הבורא תיכף נתחזק כחו של אותו רשע ימ"ש. ולכן מצד זה צריך כל איש ישראל להתחזק ולהיות נשמר ביותר מן החטא. ובאמת זה עצמו הקיום שלו. ואם היינו מתוקנים לגמרי והיו מתחזקין מצד הטוב. לא הי' לאותו רשע תקומה אפילו שעה א'. רק שכביכול הקב"ה העמיד אותו כדי שיהי' זה שבט מרדות לבנ"י לשמור עצמם כנ"ל. ואיתא ב' ירושות הנחיל יצחק לבניו הקול כו' זה מתגאה בירושתו ונצעק כו' וזה מתגאה פן בחרב אצא כו' ע"ש במד' בשלח. וב' אלו זה היפוך מזה. כי עמלק מסר נפשו למלחמה ובטח כי בלי ספק לא ישוב חרבו ריקם כאשר חכמים הגידו אין לך מלחמה שנוצחת אם אין בה מזרע עשו. וכשיש לו זה התחזקות הוא נוצח. וכ"כ ולאום מלאום יאמץ. ומזה צריכין ליקח קו"ח אם בני ישראל היו מתחזקים להיות בטוח כי תפלתם לא תשוב ריקם. כאשר היה בעת השירה שלכן כתיב אז נבהלו אלופי אדום. וברפידים שהי' החטא היש ה' בקרבנו כו'. ועיקר כחן של בנ"י לבטל כל הכח שלהם ולסמוך על השי"ת. היפוך מירושתו של אותו רשע על חרבו. ולכן כאשר ירים משה ידו ופי' במשנה כשמשעבדין לבם לשמים היפוך אל תקשו לבבכם כו' אז וגבר ישראל. וקבעו לקרות בשבת פ' זכור ע"פ הנ"ל דכתיב מקודם היום אם בקולו תשמעו. ודרשו חז"ל על יום השבת. וסמוך לי' אל תקשו לבבכם כו'. כי השבת הוא הביטול כל מעשי האדם ובכח זה הביטול מתרוממין נפשות בנ"י: