Korach תרנ"ב 2

בפסוק ויקח קרח ואתפליג דאיתא בזוה"ק שחלק על שלום שבת שמא דקוב"ה ע"ש. דאיתא שמא קדישא סתים וגליא וכן אורייתא וישראל. וזה פי' שמו של הקב"ה שלום כי כל מעשיו בסתים וגליא פנימיות וחיצוניות. וכמו כן יש בבנ"י צדיקים בהתגלות ויש בנסתרות. ובודאי הי' קרח ועדתו אנשים גדולים והיו נראין בהתגלות כאלו הם גדולים מאהרן הכהן. אבל כח הפנימיות גובר וזה הי' הסימן פרח מטה אהרן שיש לו חלק בנסתרות. ואיתא כהנים שומרים מבפנים ולוים מבחוץ שכן הי' משמרות הלוים וכחם ועבודתם בבחי' חיצוניות וכהן בפנימיות. וכתיב ששת ימי המעשה יהי' סגור וביום השבת וחודש יפתח שער החצר הפנימית. ולכן נקרא שבת שלום שיש בו התגלות הפנימיות. וימי המעשה הוא חלק התגלות ואינו שלום. וכמו כן הלוים היו בחיי ימי המעשה ולכן בנסוע הארון היו הלוים נושאין הארון וכלי המשכן כי הם אנשי המלחמה בחי' ימי המעשה. ושבת יום מנוחה כשהיו הארון והמשכן במקומם היו הכהנים עיקר. ולכן הי' צריך קרח לבטל א"ע אל אהרן כי תכלית המלחמה לבוא אל המנוחה. וצרכין לבטל ימי המעשה אל השבת. ושבת וחודש הם שני פתחים בחי' משה ואהרן כמ"ש במ"א. [ויש רמז למ"ש חז"ל שלקח טלית שכולה תכלת. דאיתא תכלת דומה כו' לרקיע ורקיע לכסה"כ. ומדקדקין לימא בקיצור דומה לכסה"כ. אבל הוא כנ"ל שיש ב' מדריגות. דומה [*לים] לרקיע בחי' התגלות אבל יש מדריגה פנימיות נסתרת מה שדומה לכסה"כ ולזה א"א לבוא רק בכח פתיל תכלת שצוה הקב"ה וקרח הי' מדבק עצמו רק במדריגה חיצוניות אבל אין זה העיקר כמ"ש]. ושבת וחודש בשניהם יש התגלות כח פנימיות לכן כתיב בשבת זכור ור"ח נק' יום זכרון ומבקשין יעלה ויבוא זכרוננו. כי זכר הוא פנימיות הדבר כמו אזכרתה: