Tazria תרנ"א 2

במד' נכונו ללצים שפטים כו'. משל למטרונה כו' הנגעים לא"ה כו'. וצריך ביאור. עוד במד' שאת ספחת בהרת צרעת הם הד' מלכיות ע"ש. והענין הוא דכ' השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד כו'. היינו שהנגעים הם שמירה אל הפנימיות שלא יתערב בו פסולת. וכמו בכלל ישראל כשהם נבדלין מן העכו"ם יא) מתגלה בהם הקדושה. וכשנתפזרו בגלות. הקדושה א"י להתגלות. ולכן אמרו חז"ל קשין גרים לישראל כספחת כו'. שע"י הגרים מתמעטת התגלות הקדושה. כי לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. וכמו כן בפרט האדם כשנתערב בו איזה פסולת מסתלקת רוח הקדושה. ונעשה נגע וסגירו שלא יתגלה הקדושה שבו למקום שא"צ. והוא שמירת הקדושה לכן כתיב השמר כו' לשמור. שהיא שמירת האדם. ונמצא כי הנגעים הם רק בעבור הרשעים יב) שלא יהנו מאותו אור השורה בישראל שלא יתפשט לחוץ. והשמירה ע"י הנגע. וכן אמרו שהנגעים באין על הנכנס בתחום שאינו שלו מעוזיהו שנכנס להשתמש בכהונה והכל ענין א' כנ"ל. וכשיתבטלו כל הד' מלכיות ונשגב ה' לבדו. לא יצטרכו לנגעים. ויתגלה הקדושה בשלומות כמ"ש ולא יכנף עוד מוריך: