Bamidbar תרמ"ז 1

במדרש ימלא ה' כו' משאלותיך שהיו מתאוין בני ישראל לדגלים כמ"ש ודגלו עלי אהבה ע"ש גם על הפסוק מי זאת כו' איומה כנדגלות. משמע שהדגלים הוא מדריגה עליונה ביותר. והענין הוא כמו דאיתא בזוה"ק שאדם קונה לו נר"ן מדריגה אחר מדריגה זכה יתיר כו' ע"ש. כן בנ"י ביציאת מצרים קנו להם נפש ובמתן תורה רוח ובמשכן וביהמ"ק נשמה. ואיתא כי במעשה מצות זוכין לנפש ובדברי תורה לרוח ובמחשבה ורעותא לנשמה. לכן להדגלים זכו על ידי התשוקה ורעותא דלבא שהוא מדריגה שאין לזכות לה רק ע"י הרצון כנ"ל. וכן סדר הג' מדריגות יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות כסדר נר"נ כנ"ל. ואפשר שהם ג' השבתות שמצינו במרה ובסיני ובמלאכת המשכן. שיש בחי' שבת בקבלת נפש יתירה ורוח ונשמה. דהיינו בשביתה מעשי' וכן במרה ובפרשת המן והכינו אשר יביאו וישבתו והוא בחי' שמור כי בחי' נפש צריך שמירה לכן כתיב שם כאשר צוך במרה. וזכור הוא בפה קידוש היום קבלת הרוח. ובמשכן כתיב אות היא ביני כו' לדעת כו' ודרשו חז"ל בצינעא שלא נתגלה בחי' הנשמה יתירה ע"ש. ובגמ' דשבת איתא המענג השבת ניצול משיעבוד מלכיות דכתיב והרכבתיך על במתי ארץ. תו המענג השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים והאכלתיך נחלת יעקב. תו המענג כו' נותנין לו משאלות לבו דכתיב והתענג על ה' ויתן לך כו'. והם ג' השבתות הנ"ל. לכן בשבת דשמור ניצול משעבוד מלכיות. ויתכן שזה הכוונה במאמרם ז"ל אלו שמרו בנ"י שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה דכ' ויצאו כו' ויבא עמלק. ותוס' הקשו למה נק' שבת ראשונה. ולפימ"ש אתי שפיר שהוא מדריגה ראשונה של השבת דשמור וצריך שמירה ושם נכשלו בני ישראל ושם הי' כח לעמלק ליגע בהם. ומ"מ אח"כ תיקנו. ואחר שהחלישו את עמלק כתיב וישבות העם ביום השביעי. נחלה בלי מצרים הוא בחי' יעקב. התורה. שהעוסק בה הוא בן חורין בחי' רוח זכור. והתענג על ה' הוא ברצון וברעותא דלבא וכמ"ש במד' בבחי' הדגלים כנ"ל דו"ק ותשכח: