Shlach תרמ"ד 2

בפרשת ציצית במד' אור זרוע לצדיק כו'. דרש"י פי' ציצית לשון הסתכלות כמו מציץ מן החרכים ומצות ציצית היא הארה בגוף איש הישראלי כמ"ש ולא תתורו ובמד' העינים והלב מזנים את הגוף. למען תזכרו הה"ד לא דבר רק הוא מכם כו' ע"ש במדרש. ביאור הענין מדנק' זנות משמע שבעצם גוף איש ישראל הוא מיוחד לקדושה וע"י הזכירה מקודם דכ' וזכרתם כו' מצות ה' הגם שאין הגוף מתוקן עדיין כראוי מ"מ מועיל ע"ז ולא תתורו כו'. ואח"כ כשפורש האדם עצמו מהבלי עוה"ז אז למען תזכרו שהוא לשון נפעל ודביקות הזכירה בעצם האדם כדכתיב לא דבר רק כו' מכם כי היא חייכם היינו שיש חיות קודש בגוף האדם. והנה קודם החטא היו שניהם ערומים כו' ואח"כ כתיב ויעש כו' כתנות אור כו'. והוא הגוף והמלבוש שמכסה הארת הנשמה. [והוא באמת שמירה להנשמה רק קודם החטא לא הי' צריך שמירה ואין כאן מקום להאריך]. לכן הציצית רומז לתיקון הגוף שהוא נקרא מלבוש להנשמה. אכן בנ"י זכו למצוא אור הגנוז במלבוש הזה וז"ש עומד אחר כתלנו כו' מציץ מן החרכים. וחז"ל אמרו אפילו מחיצה של ברזל אין מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. וזהו אור זרוע לצדיק שזרע הקב"ה בכל דבר מצוה והוא למצוא האור גם תוך המכסה והמלבוש כנ"ל. והציצית הם התקשרות הגוף אל הנשמה פתיל תכלת דרשו חז"ל מה נשתנה תכלת שדומה לרקיע ורקיע לכסה"כ כו' דנשמות בנ"י גזירות מתחת כסה"כ והמצוה של ציצית לזכור אותה הנקודה קדושה שיש לכל נפש ישראל שנשלח בעוה"ז לעשות רצון בוראו. פתיל הוא לשון התקשרות כמו נפתולי כו'. והיינו שיזכור האדם לקשר גופו לשורש נשמתו וע"ז רמזו חז"ל ועשו להם משלהם לקשר כל אחד כנף בגדו בשורש נשמתו שהגוף הוא בגד ולבוש להנשמה ובנ"י זוכין למצוא אור הגנוז תוך המלבוש דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ואיתא בזוה"ק פרשה זו וכי מי יגזול ויטול מן ידוהי דכתיב צפנת כו'. והתירוץ הוא שהקב"ה גנז והטמין הרב טובך בעבור יריאיו שהם יחפשו וימצאו אור הגנוז מתוך ההסתר. וזהו ליריאיך בעבורם הי' כל הטמנה זו כענין לתת שכר טוב לצדיקים וכדכתיב טרף נתן ליריאיו פי' בזוה"ק שימצאו טרף מאתר רחוקא. ואיתא בספרי קודש המשל מהמלך שהטמין החפץ ומצוה לבנו שיחפשנו ומסייע לו באופן שיוכל לגמור בעצמו ושיהי' נקרא על שם הבן. וכמו כן הקב"ה שזרע אור בעולם ושלח נשמת בנ"י בעולם ומסייע להם בכח התרי"ג מצות שהם נרות ועצות להאיר תוך החושך וזהו עומד אחר כתלנו [כתלנו דייקא שכל הכותל בעבורינו ולטובתינו כנ"ל] ולא תתורו כו' למען תזכרו. פי' שיהי' סור מרע כדי להיות מוכן לקיים מצות ה'. ובמ"א הארכנו: