Zachor תרמ"ט 1

איתא במדרש בשבת כתיב זכור ובעמלק זכור שבת על שולחן מלא ועמלק על שולחן ריקה. הענין הוא כי זכירת שבת הוא עצמו מחיית עמלק כי שבת הוא שלום. ועמלק כתיב ביה מלחמה לה' בעמלק. כי שבת הוא מעין עוה"ב רמז ליום שכולו שבת. ואז לא יהי' לעמלק שום זכר בעולם. ועמ"ש בפרשת וישב כי יעקב הוא בחי' אמת. ויוסף שלום. ועשו הוא שקר. ועמלק מלחמה וקטטה. וכתבנו שם עפ"י המדרש בראשית אמת אמר אל יברא עולם הזה דכולי' שקר ושלום אמר אל יברא דכולי' קטטה. אכן לבנ"י ניתן גם בעוה"ז אמת ושלום. התורה והשבת. ע"י שהם בני עוה"ב. והוא עדות על בנ"י שיכולין להשיג אלה המדות בעולם שהם מוכנים לעולם הבא. ועשו ועמלק שעיקרן רק עוה"ז. לכן הם שקר ומלחמה. ושם במדרש כי חסד אמר יברא שגומל חסדים וצדק אמר יברא שעושה צדקות. ונראה שבכח החסד זוכין לאמת בעוה"ז כמ"ש חסד ואמת נפגשו. ובכח הצדקה זוכין לשלום בעוה"ז צדק ושלום נשקו. וכ"א מרבה צדקה מרבה שלום. ולכן זכור אחר שקלים שאחר הצדקה זוכין לשלום. וזה בבנ"י שהם נותנים צדקה לשם שמים ועליהם נאמר צדקה תרומם גוי. וברשעים חסד לאומים חטאת. ולמ"ש הרמז כי הגם שחסד למעלה מצדקה שיכולין לבוא לאמת שהוא למעלה משלום. מ"מ הרשעים אפילו חסדם חטאת. ובנ"י אפילו בצדקה מתרוממין. והשבת הוא שלום. וע"י שמתגלה בו הארה מעין עוה"ב לכן יש בו השלימות. וכל מה שנמצא שלום בעולם מתאבד זכר עמלק בזה. ורמזו חז"ל זכור כו' השבת ממי שבא להשכיחו והוא עמלק. והנה הוא מ"ע לזכור שנאת עמלק. כי הוא מעכב התגלות שמו ית' בעולם. וכל המכשולות שעברו על בנ"י בכלל ובפרט. כולן באין מכחו של אותו רשע. דכ' אשר קרך בדרך. וכשיתאבד זכרו מן העולם יתמו חטאים. ויש לפרש כן הפסוק בהפטורה שאמר שמואל והחרמת כו' החטאים את עמלק. וקשה תרתי חטאים חוטאים הול"ל. ותו וכי עמלק חטאים הם פושעים ומורדים הם. אך יתכן לפרש שרמז לו כי באיבוד אותן הרשעים יתמו החטאים והשגגות ומכשולות של בני ישראל: